מוזיקה עבורי היא תקשורת ודרך חיים.

כילדה גדלתי על מוסיקה קלאסית וחייתי אותה דרך הורי. בהמשך למדתי חלילית חליל-צד וכן גיטרה. לימדתי שנים רבות בגני ילדים גילאי 3-7 . בשנה האחרונה (שנת הקורונה) חלה תפנית בחיי כשהכרתי את בית ספר לי-אור והילדים האוטיסטים הלומדים בו.
התאהבתי מייד בכולם גם בילדים וגם בצוות.

המוזיקה עבורי הינה דרך תקשורת וחוויה ממימד אחר ומיוחד. בעזרת כלי ההקשה המגוונים שאני חושפת לילדים יש להם יכולת לתקשר איתי ועם שאר המבוגרים בשעור. הילדים יכולים להביע בעזרת הנגינה רגשות, לפרוק תסכולים וללמוד מוטוריקה עדינה וכן נושאים מגוונים
מעולם המוזיקה.
אנחנו מנגנים בכלי ההקשה המוכרים (תוף מרים, שליש, מרקס, גווירו ועוד).
בנוסף רכשנו לאחרונה כלים מיוחדים (קלימבה, קסילופון עגול, מטלופון גדול מתפרק, וילון, כלי גשם, כערות טיבטיות, דומינו ) ותרומתם לילדים עצומה. בימים קשים כאשר השעה מאוחרת והילדים מוצפים מכל מה שלמדו שמעו וראו במשך היום הכלים הללו עוזרים להם להירגע
ולהיכנס לעולם אחר נעים.
בשעורי המוזיקה אני משלבת תיגוף (תיפוף על הגוף) . אני רואה אצל האוטיסטים התלהבות עצומה מעצם החוויה של ההצלחה וכן התיפוף עצמו על הגוף , התחושות שהוא מעיר והעיסוי העצמי שהם חווים. בנוסף התיגוף מבוצע בשילוב שירים או קטעים קיצביים אשר נותנים לילדים
המון אושר וחיוך תוך כדי העשייה.

אני אוהבת לגוון ולשלב בשעורים שלי סוגי מוזיקה שונים – קלאסי, מוסיקת עולם, ג'אז, קלה וכן שירים ישראלים . אני אוהבת לשלב ריקוד , שירה ונגינה בכדי לחוות את השירים או הקטעים שמלמדת מכיוונים שונים.
בכל יום בו אני מגיעה לבית הספר ישנה חגיגה של למידה, חוויית יצירה , שירה, נגינה וריקוד.
ישנם ילדים עם זיכרון לשירים, וישנם עם זיכרון ויזואלי, וזיכרון שמיעתי. אני רואה זאת בנגינתם באורגנית ובמטלופון ובכל יום יש עוד ילד שמפתיע אותי ביכולת הלמידה והביצוע.

אני רואה את מקומי בבית הספר כחלק אינטגרלי בחיי היום יום של הצוות והילדים. מאחלת לכל הילדים לחוות את עוצמת המוסיקה על הנפש, הגוף והמחשבה כשם שאני נהנית ממנה.

ענבל סלע, מורה למוזיקה, בעלת תואר ראשון ותעודת הוראה בחינוך המוזיקלי.